ב Cabo San Antonio ביקרתי בשנת 2008 במסגרת הביקור השני שלי בקובה. אין ספק שהנסיעה לשם היתה אחת המיוחדות אם לא ה.. :-). האזור הוא אחד האזורים המבודדים בקובה. לא תראו שם הרבה מבקרים, כן תראו שם הרבה בע"ח! רבים מהמטיילים באזור יעדיפו לשהות כמה ימים ב Playa Maria La Gorda ( בתרגום חופשי חוף "מריה השמנה") בעיקר כדי לצלול או לשנרקל. במקום תוכלו לצפות בשקיעות מהממות ויש שם אתר צלילה פופולרי.
אז איך הגעתי ל Cabo San Antonio בסיום המסע שלי בקובה ? כמו בכל טיול תרמילאי, ללא תכנון וממש במקרה.
בויניאלס פגשתי את ליאנה האמריקאית ואת הזוג הצרפתי קלמנט ושירלי. יחד שכרנו רכב ויצאנו לדרך ארוכה. קראתי על המקום בספר הלונלי פלנט שהיה ברשותי - ספר ישן משנת 2001 ששימש אותי בטיול הראשון בקובה. את ליאנה פגשתי כבר לילה לפני במועדון הסלסה המקומי. את הזוג הצרפתי החביב פגשנו אני וליאנה בסוכנות התיור.
דרך היתה מאוד ארוכה ומפותלת! כ 5 שעות וחצי לקח לנו שהגענו לחוף הים. הנסיעה היתה מאוד מונוטונית לפחות בהתחלה. יצאנו לדרך ברכב אירופאי שכור, לא לפני שווידאתי שכל כלי הנהג נמצאים באוטו. ירדנו מויניאלס לכיוון פינר דל ריו Pinar Del Rio ושם קנינו כמה אננסים לדרך. אני וקלמנט נהגנו לסירוגין אך רוב הזמן העדפתי להיות אני מאחורי ההגה. שירלי היתה בהריון בחודש דיי מתקדם ודרך העפר ב60 הק"מ האחרונים של הנסיעה לא היו אידאליים אך נסעתי במהירות ממש איטית, 20 קמ"ש לערך. העצירה השניה שלנו בדרך היתה בעיקר כדי לאכול את האננסים שקנינו ולחלץ עצמות. בדרך גם עצרה אותנו משטרת התנועה על נהיגה מופרזת. השוטר טען שנהגנו 70 קמ"ש לפחות במקום שבו מותר לנהוג 50 קמ"ש והדו"ח נרשם לנו על טופס הזמנת הרכב השכור והיה על סך 40CUC ( מכיוון שזה היה 10CUC לאדם לא מצאנו סיבה להתמקח ולהתווכח ). כמובן שלשוטר לא היה מד מהירות מסוג כלשהוא.
אחרי כשלוש שעות בדרכים נכנסו בשעה טובה לשמורת הטבע הפראית: Guanahacabibes National Park
אין ספק שזהו פארק לאומי מיוחד מאוד. בדרך ראינו המון בע"ח כגון איגואנות, ציפורים שונות, סרטני ענק שחצו את הכביש ובאפלו שחי לו בטבע. בתוך השמורה כאמור נסענו לאט מאוד. בסוף של יום הגענו לחוף הים ולבונגלוסים המפנקים שלנו.
אז איך הגעתי ל Cabo San Antonio בסיום המסע שלי בקובה ? כמו בכל טיול תרמילאי, ללא תכנון וממש במקרה.
בויניאלס פגשתי את ליאנה האמריקאית ואת הזוג הצרפתי קלמנט ושירלי. יחד שכרנו רכב ויצאנו לדרך ארוכה. קראתי על המקום בספר הלונלי פלנט שהיה ברשותי - ספר ישן משנת 2001 ששימש אותי בטיול הראשון בקובה. את ליאנה פגשתי כבר לילה לפני במועדון הסלסה המקומי. את הזוג הצרפתי החביב פגשנו אני וליאנה בסוכנות התיור.
דרך היתה מאוד ארוכה ומפותלת! כ 5 שעות וחצי לקח לנו שהגענו לחוף הים. הנסיעה היתה מאוד מונוטונית לפחות בהתחלה. יצאנו לדרך ברכב אירופאי שכור, לא לפני שווידאתי שכל כלי הנהג נמצאים באוטו. ירדנו מויניאלס לכיוון פינר דל ריו Pinar Del Rio ושם קנינו כמה אננסים לדרך. אני וקלמנט נהגנו לסירוגין אך רוב הזמן העדפתי להיות אני מאחורי ההגה. שירלי היתה בהריון בחודש דיי מתקדם ודרך העפר ב60 הק"מ האחרונים של הנסיעה לא היו אידאליים אך נסעתי במהירות ממש איטית, 20 קמ"ש לערך. העצירה השניה שלנו בדרך היתה בעיקר כדי לאכול את האננסים שקנינו ולחלץ עצמות. בדרך גם עצרה אותנו משטרת התנועה על נהיגה מופרזת. השוטר טען שנהגנו 70 קמ"ש לפחות במקום שבו מותר לנהוג 50 קמ"ש והדו"ח נרשם לנו על טופס הזמנת הרכב השכור והיה על סך 40CUC ( מכיוון שזה היה 10CUC לאדם לא מצאנו סיבה להתמקח ולהתווכח ). כמובן שלשוטר לא היה מד מהירות מסוג כלשהוא.
אחרי כשלוש שעות בדרכים נכנסו בשעה טובה לשמורת הטבע הפראית: Guanahacabibes National Park
 |
| סרטני ענק לצידי הכביש בתוך הפארק הלאומי המיוחד ביותר בקובה |
אין ספק שזהו פארק לאומי מיוחד מאוד. בדרך ראינו המון בע"ח כגון איגואנות, ציפורים שונות, סרטני ענק שחצו את הכביש ובאפלו שחי לו בטבע. בתוך השמורה כאמור נסענו לאט מאוד. בסוף של יום הגענו לחוף הים ולבונגלוסים המפנקים שלנו.
ארוחת הערב היתה יקרה ובינונית אך חוף הים המבודד עם מי הטורקיז של "כמו בגלויות" היה שווה את הנסיעה הארוכה.
 |
| איגואנות בקובה |
אחרי לילה אחד חזרנו למחרת בבוקר לכיוון ויניאלס. בדרך עצרנו לראות את השקיעה הפליה מריה לה גורדה . כשחזרנו בלילה לויניאלס, נסענו כמעט מיד למסיבה שנערכה כמו בכל מוצ"ש בפלנקה- דיסקוטק עם הופעות חיות שנבנה בתוך מערה. דרך מעולה לסיים טיול לאחד המחוזות המבודדים של קובה.
 |
| שקיעה במריה לה גורדה |
תגובות